ישנם יינות אשר התיישנות משביחה אותם. יכולתו של היין להתיישן ולהתפתח היא שמבדילה אותו ממשקאות רבים אחרים. יישון יין הינו חלק חשוב מההנאה המלאה אותה ניתן לשאוב מן היין. יינות אשר התפתחו והתיישנו ומבטאים בצורה היפה ביותר את הטרואר הזן וכן את המסורת באזור הייצור. לא כל יין יכול להתפתח ולהשתפר לאורך זמן בבקבוק ועל כן איכותם של יינות ללא פוטנציאל התיישנות תיפגע לאורך זמן. גם יינות המיועדים ליישון אינם יכולים להתפתח ולהשתפר לנצח ויש להינות מהם בעת המתאימה. הרוב המכריע של יינות המשווקים כיום הינם יינות לשתיה בטווח של שנה ושנתיים ממועד הבקבוק.
במהלך חייו של היין מתחוללים בו שינויים שהם בעיקר תוצאה של חמצון וחיזור הגורמים לשינויים בצבעו טעמיו וריחו של היין. תהליך ההתיישנות בא לידי ביטוי העיקר בשינויים המתחוללים בפנולים (טאנינים ואנטוציאנינים) ובחומרי הארומה והטעם.
ביינות אדומים הצבע הופך מאדום ארגמני בוהק לאדום –חום. בנוסף ביינות מתיישנים ניתן להבחין במשקעים. יינות אדומים אשר שהו בחביות עץ אלון מתאימים ככלל ליישון לטווח יותר ארוך.
ביינות לבנים הצבע הופך צהבצהב יותר וכהה במעט מהצבע הבהיר בתחילה. ביינות לבנים רמת הפנולים נמוכה בהרבה מאשר ביינות אדומים. על כן יינות לבנים מתאימים לשתיה בשלב מוקדם יותר. מבחינת יישון והתפתחות יינות לבנים אשר עברו תסיסה ויישון בחביות עץ אלון וכן יינות לבנים בעלי רמת סוכר גבוהה יותר ורמת ph נמוכה יותר מתיישנים בצורה טובה יותר.
בזמן ההתיישנות הניחוחות האופיינים ליינות צעירים מתנדפים ומשתנים. ניחוחות וניל עץ וקרמל מתפתחים במקום הניחוחות הפירותיים. יינות איכותיים אשר מתפתחים בבקבוק הופכים מאוזנים וחלקים יותר.
