ההיסטוריה של שאטו מוטון רוטשילד מפויאק מיוחדת מאוד וניתן לשרטט את ראשיתה לשנות ה-20 של המאה ה-18 כאשר Joseph de Brane נטע כרם לאחר שקיבל אישור מהברון ממוטון. מקור השם מוטון מהמילה גבעה בצרפתית – la motte – וזאת מאחר וכרמי השאטו יושבים בגובה של 40 מטר מעל פני הים. לאורך השנים נודעו היינות כמעולים ומחירם היה ברמה של יינות Chateau Lafitte. למרות זאת בקלסיפיקציה של 1855 היין דורג ברמה השנייה. הסיבה לכך הינה שלאחר שרכש הבנקאי הפריזאי Isaac Thuret את השאטו בשנת 1830 הוא הזניח את השאטו והמחלות בכרם החריפו את מצב. בשנת 1853 רכש הברון Nathaniel de Rothschild מהצד האנגלי של המשפחה את השאטו ושנתיים לא הספיקו לשיקום הכרמים והיקב.
הברון פנה מיד לשיפור ולקידום השאטו והכרמים והשקיע רבות בפיתוחם. נכדו הברון פיליפ רוטשילד אשר לקח על עצמו את הטיפול בשאטו בשנת 1920 (בגיל 20) וירש את השליטה בו בשנת 1947 הוביל שינויים אדירים ובסופו של דבר הצליח במשימה להעלות את השאטו לרמת ה- First Growth. בשנת 1924 העביר את כל הבקבוק לשאטו צעד מהפכני בשעתו אשר דרש מרחב ליישון החביות מספר שנים והערכות לבקבוק. מעבר לכך הוא החל למיין את היינות ולהעביר יין אשר לדעתו היה באיכות פחות טובה לבקבוק Mouton Cadet וכן בנה את מרתף היישון לשנה הראשונה שנמצא בשימוש עד היום. כבר בשנות העשרים הוא החל במנהג של ציורי אמנים ידועים על תוויות הבקבוקים מנהג אשר חזר לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנת 1933 רכש את שאטו מוטון ד’ארמאיק – כיום שאטו ד’ארמיאק.
במהלך מלחמת העולם השנייה השלטונות הצרפתים השתלטו על השאטו ואסרו את הברון ואת משפחתו. הוא עצמו הצליח לברוח אולם אשתו מתה במחנות הריכוז. ביתו פיליפין שרדה את המלחמה לאחריה חזרה לשאטו ועסקה בשיפוצו ובקידומו. התווית של בציר 1945 האגדי צוירה על ידיPhilippe Julian ועליה רשום “Année de la victoire”.. לאחר מאמצים רבים בשנת 1973 קודם השאטו לרמת ה- First Growth. כל בציר התווית מעוטרת על ידי אומן ידוע אחר אמנים כגון שגאל פיקאסו וורהול בייקון ועוד ציירו על התווית. התשלום על הציורים מגיע בדמות 5 ארגזים של יין הבציר המוכן לשתייה. כיום מנהלת את השאטו ואת האינטרסים של מוטון ברחבי העולם הברונית פיליפין רוטשילד.
בבעלות השאטו כ-830 דונם כרמים הנטועים 77% קברנה סוביניון 12% מרלו 9% קברנה פראנק וכן 2% פטיט ורדו. גיל הגפנים הממוצע עומד על 48 שנים. הזנים השונים תוססים בנפרד במיכלי עץ ולאחר מכן מתיישנים בחביות עץ אלון צרפתי כעשרים חודשים.
