קרו בוז'ולה

אומנם אזור הבוז'ולה ידוע בעיקר בשל היינות הצעירים והרעננים שלו וללא יישון בחבית. ביינות הקרו בוז'ולה- באותו איזור מסווגים עשרה קרו, בהם מיוצרים יינות מורכבים ומתוחכמים, היינות מתיישנים בחביות, ומציגים פרופיל ארומות וטעמים מרשים תמורה מדהימה למחיר!

כאשר דנים בבוז'ולה נהוג להגדיר אותו כ GGG - גאמה, גרניט, גובלה (נטיעת גביע)

בבוז'ולה שלוש קטגוריות יין נפרדות:

בוז'ולה – איזור היין הכללי המכיל את מרבית שטח האיזור אך ברובו נמצא בדרום בוז'ולה, הוא מאופיין בתכסית מתונה וגבעית, הקרקע גירית, עשירה בצפחה ומשקעי נהר. הטמפרטורה גבוהה יחסית ומושפעת פחות מהרוחות העזות הנושבות בעמק הרון. הנטיעה ברובה בהדליה יחידה או כפולה והיינות המיוצרים הם היינות הפשוטים והקלים יותר. בקבוצה זו גם נפוץ בצורה מובהקת תהליך התסיסה הקרבונית. שטח הכרמים הוא מעל מחצית משטח האיזור ושיטת הנטיעה מניבה יבולים גבוהים יחסית. בוז'ולה נובו מהווה כשליש מכלל היין המיוצר באיזור כולו. הקבוצה מכילה יינות לבני

בוז'ולה וילאג' – אפלסיון היין הצפוני של בוז'ולה המקיף את עשרת איזורי היין המסווגים הנפרדים. היינות בעלי אופי שונה לאורך האיזור ומשקפים בצורה יפה את המאפיינים השונים של כל אחד מהקרו המסווגים. בוז'ולה הוא איזור היין הראשון בצרפת בו הוגדר המושג וילאג'. היינות מהוים תמורה מעולה למחיר ומאופיינים באינטנסיביות ועומק רב מאלה המסווגים כבוז'ולה. הנטיעה היא בשיטת גביע הנקראת גובלה ומגוון הקרקעות מונה יותר משלוש מאות הרכבי קרקע שונים אשר הקנו לאיזור הגדרה של פארק גיאולוגי ייחודי על ידי אונסקו.

קרו בוז'ולה – קבוצת ישובים בצפון האיזור, בהם הוגדרו עשרה אזורי יין נפרדים, סביב מאפייני טרואר מובהקים ומיקרו אקלים ייחודי. החל בסנט אמור בצפון האיזור הנושק לאיזור מאקון ועד ברויי בדרום העוטף מכל הכיוונים את מאונט ברויי. כל הכרמים נטועים בשיטת גביע והרכב הקרקע מושתת ברובו על מסלע גרניט המשולב בצפחה כחולה, בלייה אלפינית וחול.

מבין עשרת האפלסיונים המסווגים, תשעה קרויים על שם הישוב סביבו הם נטועים, עם זאת דווקא המפורסם והחשוב ביותר מבחינת מוניטין, מולאן אה ואן, קרוי תחת שם תחנת קמח ישנה ונמצא בין שנס לפלרי.


ברויי – הדרומי והגדול מבין כל עשרת אזורי היין הנפרדים, מקיף את מון ברויי מכל הכיוונים. היינות המיוצרים בו קלים, פרחוניים ואינם בעלי פוטנציאל יישון ארוך. נחשב לקרו הכי פחות אחיד במאפיינים.
שטח – כ 1200 הקטר
גובה – בין 220 ל 290 מטר
קרקע – שילוב של גרניט, צפחה כחולה, בליה ומסלע גיר, חימר ומסלע חרסית.

קוט דה ברויי – איזור היין הנמצא על מון ברויי, היינות דומים לברויי אך בעלי עומק, שפע פרי ומעט קשיחות.
שטח – כ 310 הקטר
גובה – בין 280 ל 310 מטר
קרקע – שילוב של גרניט, צפחה כחולה ובליה פיימונטזית.

רניי – הקרו האחרון שהוגדר, במשך השנים נחשב לבוז'ולה וילאג' האיכותי ביותר ובשנת 1988 הוכרז כקרו העשירי. היינות אלגנטיים ועדינים, פרי ססגוני קל ומלא חן.
שטח – כ 550 הקטר
גובה – בין 330 ל 360 מטר
קרקע – שילוב של גרניט, מסלע חול ובליה פיימונטזית.

מורגון – אחד האפלסיונים הגדולים ועם זאת נחשב יחד עם מולאן אה ואן כטרואר העילי של הקרו. היינות מאופיינים במבנה הדוק, מרוכזים ואינטנסיביים אך אלגנטיים. מורגון הוא גם האיזור בו החלה תנועת החזרה לאחור של ג'ול שבה, מרסל לפייר, ג'אן פואייר וגי ברטון, אשר המוטו שלהם היה NOTHING ADDED NOTHING TAKEN AWAY
שטח – כ 1100הקטר
גובה – בין 290 ל 310 מטר
קרקע – שילוב של גרניט, מסלע צפחה ובליה פיימונטזית, בנוסף ישנה מובלעת גירית קשה.

שירובל – הגבוה והקר ביותר מבין כל האיזורים המסווגים, הכרמים במדרונות מצוקיים. זהו האפלסיון הגרניטי ביותר והיינות בו רכים, מעודנים, בעלי מינרליות סלעית ופרי קליל.
שטח – כ 315 הקטר
גובה – בין 400 ל 430 מטר
קרקע – גרניט עם מעט קווארץ.

פלרי – האפלסיון המוכר ביותר, השם הוא הקל ביותר להגיה, היינות ברורים וקלים לשתיה. הישוב עצמו בנוי על מסלע גרניט ורוד ונראה כאילו יצא מהאגדות. היינות נחשבים לעדינים והנשיים ביותר מבין כל הקרו.
שטח – כ 840 הקטר
גובה – בין 330 ל 350 מטר
קרקע – גרניט עם מעט בליה פיימונטזית.

מולאן אה ואן – הכוכב של בוז'ולה, הקרו העילי ונחשב לטרואר האיכותי ביותר. זהו הקרו היחיד שאינו שם של ישוב אלא של תחנת הקמח הישנה. נמצא בין שנס לרומאנש טורין ומייצר יינות מורכבים, מעט מחוספסים ובעלי עומק רב. נחשב לקרו הכי גברי ונוקשה באיזור.
שטח – כ 640 הקטר
גובה – בין 240 ל 260 מטר
קרקע – שילוב ייחודי, גרניט יחד עם מסלע גירי הנדיר באיזור, חימר ואבן חול עשירה בבליה.

שנס – אחד הקרו הקטנים ביותר ועם זאת נחשב לאיכותי ומורכב מאד. הישוב נקרא על שם יער האלונים שהיה בו וחלקו שעדיין קיים ותוחם את שטח הכרמים. יינות קלים מלאי אופי ומורכבות.
שטח – כ 250 הקטר
גובה – בין 245 ל 260 מטר
קרקע – גרניט עם משקעי מאובנים וסלעים, יחד עם בליה פיימונטזית.

ג'ולינה – הקרו נקרא על שמו של יוליוס קיסר והוא אחד הצפוניים ביותר בבוז'ולה. מאופיין בעושר פרי רב, מוצק ומלא נוכחות.
שטח – כ 575 הקטר
גובה – בין 320 ל 330 מטר
קרקע – בעיקר צפחה ומסלע קשה, יחד עם בליה וחול.

סנט אמור – הכי רומנטי ורך מבין כל הקרו, הקרקע היא קצה המסלע הגרניטי המשופע בצפחה, חימר וקווארץ. היינות רכים ומאד שונים משאר הקרו, מזכירים יותר מאקון גאמה רך ומלטף.
שטח – כ 315 הקטר
גובה – בין 260 ל 290 מטר
קרקע – מסלע גרניט משולב ומשופע בצפחה, חימר וחרסית.

בוז'ולה מפורסם בתהליך הייצור הנקרא השריה קרבונית, אך זהו אינו תהליך אחד ומרבית יינות הקרו עוברים ייצור באשכולות שלמים בתהליך תסיסה ספונטאני.

השריה קרבונית קלאסית – תהליך בו מוכנסים למיכל התסיסה אשכולות שלמים ללא פציעה או מחיצה, המיכל נמצא סגור ומוזרם לתוכו מעט CO2, אשר מצד אחד אינו מאפשר לחמצן להכנס ומן העב השני מתחיל תהליך תסיסה בתוך הגרגר הנקרא אינטרסלולאר פרמנטיישן, ובעצם מביא למצב בו הגרגר תוסס  בתוך עצמו והצבע עובר מן הזג אל הציפה.

השריה חצי קרבונית / תסיסה קרבונית – תהליך בו האשכולות מוכנסים למיכל ונמחצים קלות כך שבתחתית המיכל מצטבר תירוש שמתחיל תסיסה ספונטאנית וממנו נוצר לחץ CO2 אשר מוביל לתסיסה בתוך הגרגר של האשכולות העליונים ולאט לאט הם נטמעים זה בזה עד סחיטה.

מחוץ לתהליכים אילו נהוג ביקבים המסחריים גם תהליך תסיסה קונבנציונאלי בהפרדת אשכולות ולעיתים בהוספת השיזרות לאחר שהוסרו.

לרכישת יינות בוז'ולה >>>