ארצות הברית מהווה חלק לא מבוטל משוק היין העולמי והיא היצרנית הרביעית בגודלה בעולם אחרי איטליה, ספרד וצרפת. מעבר לכך ארצות הברית הנה המדינה היחידה בה צריכת היין עולה בעקביות בשלושים השנים האחרונות.
ברחבי ארצות הברית מייצרים יין בכל 50 המדינות. ובמעל 40 מהמדינות מגדלים כרמים וענבים ליין. ארצות הברית מהווה חלק לא מבוטל משוק היין העולמי והיא היצרנית הרביעית בגודלה בעולם אחרי איטליה, ספרד וצרפת. מעבר לכך ארצות הברית הנה המדינה היחידה בה צריכת היין עולה בעקביות בשלושים השנים האחרונות.
עם הגעתם של המתיישבים הראשונים מאירופה בתחילת המאה ה-17 לארצות הברית הם ניסו להתאים את הזנים המקומיים שמצאו לייצור יינות שולחניים. התוצאות לא היו טובות ולאחר מכן פנו לייבוא גפנים מכל אזורי היין החשובים של אירופה בתקופה זו (עם הגפנים גם הגיעו ייננים מצרפת, איטליה, גרמניה, יוון ואף ספרדים) ונטעו אותם לכל אורך החוף המזרחי. ניסיון זה גם נכשל מאחר והגפנים לא התמודדו עם המחלות החדשות, המזיקים הלא מוכרים ומעבר מזג האוויר הקיצוני גם לא אפשר גידול מתאים.
כל הזנים אשר הביאו מאירופה היו זני ויניפרה, מה שלא אפשר את גידולים עקב פילוקסרה שהייתה קיימת ביבשת בין היתר. הפתרון הגיע בדמות הרכבות (ספונטניות) של זנים אירופאים עם זנים אמריקאים. הזן הראשון ממנו יצרו יין בצורה מסחרית היה זן האלכסנדר בשנת 1806. זן חשוב נוסף שהתפתח היה זן הקונקורד (ממנו מייצרים עד היום יינות קידוש בחוף המזרחי).
במקביל החלו המסיונרים הספרדים להגיע מכיוון מקסיקו ולייצר יינות שולחניים מזנים אירופאים בקליפורניה, ניו מקסיקו, וגם אריזונה. החל מהכיבוש האמריקאי של קליפורניה באמצע המאה ה-19, קליפורניה מובילה את ייצור היין האמריקאי כולו.
ערב החלתו של "חוק היובש" ( Prohibition) בשנת 1920 ייצרו בארצות הברית מעל 220 מליון ליטר יין. לאחר ביטולו של החוק בשנת 1934, היה צריך לבנות את הכל מחדש. בקליפורניה עצמה רבים נטשו את הכרמים והיקבים ורק בשנות השבעים ממש החלה קליפורניה להתפתח בצורה משמעותית שוב, עם כניסה של כוחות חדשים.
כיום, בכל רחבי ארצות הברית מייצרים יין. בקליפורניה מעל 2000 יקבים וצריכת היין האמריקאית, בגיבוי של קורסי יין נרחבים, מסעדות ורומנטיזציה של יקבים, כרמים וייננים ממשיכה לעלות. כיום ניתן למצוא יקבים בולטים בניו יורק, וירג'יניה, מישיגן וכמובן אורגון וושינגטון אשר מתפתחות במהירות.