IPA experiment Glenfiddich experimental series 01 single malt scotch whisky
בשנת 2016 גלנפידיך החליטה למסד את החלוציות שלה בתחום החביות כסדרה בפני עצמה – סדרת האקספרימנטל. תחת הסדרה הזו, אשר נפרדת מהריינג' הרגיל של המזקקה יצאו ביטויים בסוגים מעט שונים של חביות, והראשון בסדרה היה הגלנפידיך IPA.
למקרה שאתם לא אוהבים בירה (או לא יצאתם מהבית מ-2009), IPA הוא סגנון של בירה וראשי התיבות משמעותם אינדיה פייל אייל, סגנון בירה אנגלי מריר מאוד אשר קשור לתקופה בה אנגליה שלטה בהודו. הסגנון הפך לאחד הפופולריים בעולם בעשור האחרון בעיקר בקרב מבשלות בוטיק – וזה כמובן צד את עיניהם של החברים בגלנפידיך. בריאן קינסמן, המאלט מאסטר של גלנפידיך ביצע שיתוף פעולה עם סב ג'ונס, הבעלים של מבשלת בירה פורצת דרך בשם ספייסייד ברוארי אשר יצר בירה אשר מתאימה לאחסון בחבית. ככה זה עובד גלנפידיך מעבירים למבשלה חביות אשר כבר יושן בהן וויסקי, אליהן מכניסים את הבירה לחודש. לאחר שספגו טעמים וריחות מהבירה, החביות חוזרות למזקקה ומשמשות לפיניש של שלושה חודשים בו הן מעניקות את שקיבלו מהבירה לסינגל מאלט שייקרא IPA.
התוצאה מהנה מאוד והפיניש שאולי נשמע קצר מורגש בהחלט. האף הוא כמעט לחלוטין גלנפידיך קלאסי, עם אגס, תפוח ווניל. הטוויסט מגיע בפה, כאשר הוניל נשאר אך את מקומם של הפירות תופסת המרירות מהכשות, עדינה מאוד ומתגברת בעיקר בסיומת. השילוב של מתוק-מריר מאוד מהנה ויוצא דופן, והניסוי הוכתר בהצלחה שכן מאז ייצורו של הוויסקי הזה הפך קבוע. אנחנו מצטערים, לא הצלחנו לברוח מהקלישאה – את הוויסקי הזה היינו שותים ליד... בירה.
כל חובב וויסקי סינגל מאלט באשר הוא חב לגלנפידיך חוב אישי. בלעדיהם, מדף הוויסקי הביתי שלו היה נראה אחרת לגמרי, ויכול להיות שגם החופשה שעשה בסקוטלנד...
ב-1886 וויליאם גרנט כבר היה אדם מנוסה מאוד בתעשיית הוויסקי, עם 20 שנות עבודה בתחום מהדרגים הזוטרים ועד לניהול מזקקה. הוא רכש שטח אדמה בספייסייד והקים את גלנפידיך – עמק האיילים בגאלית. למזלו באותו הזמן מזקקה אחרת בספייסייד עברה שיפוץ ומכרה את הדודים הקטנים שלה לטובת דודים גדולים יותר. וויליאם קפץ על המציאה ורכש את הדודים של של מזקקת קרדו. עד היום גלנפידיך נאמנה לדודים הקטנים הללו ולמרות שמספרם גדל מאוד עם השנים הם נותרו קטנים. זוהי דוגמה אחת מיני רבות להחלטות לא כלכליות שגלנפידיך עושה במטרה לשמר את איכות התזקיק שלה. עיון בנתוני מכירות עולמיים מגלה למדיניות הזו יש תוצאה ברורה מצד הצרכנים.
בניגוד לתפיסתם המסורתית בנוגע לתהליך הייצור מהדגן ועד הניו-מייק, גלנפידיך הם חלוצים כמעט בכל תחום אחר בתעשיית הוויסקי. רוצים דוגמאות? בבקשה. מבחינת יישון הם אלו אשר העתיקו את שיטת הסולרה מתעשיית השרי, עם התאמות כמובן. מבחינה שיווקית מדובר בגאונים. הם היו הראשונים למכור סינגל מאלט כמוצר מדף בעולם כולו ב-1963, וגם הראשונים לארוז את הוויסקי בטיובה מהודרת ולא רק למכור אותו כבקבוק על מדף. ב-1969 היו למזקקה הראשונה שיש לה מרכז מבקרים ושניתן לעשות בה סיור. הבקבוק המשולש המזוהה כל כך עם המזקקה הושק עוד ב-1956, ולגלנפידיך יש גם לא מעט הומור עצמי – בסרט "מסע בין כוכבים – אל האינסוף" משנת 2016 מופיע בקבוק מרובע של גלנפידיך 30.
גלנפידיך נמצאת בבעלות משפחת גרנט עד היום, והיא המזקקה שמוכרת הכי הרבה סינגל מאלט וויסקי בעולם. תודו שבעולם של היום זה קצת משמח לשמוע שיש עסק משפחתי שמנצח את כל התאגידים.