וויסקי גלנפידיך 21 שנה וינטר סטורם

כל חובב וויסקי סינגל מאלט באשר הוא חב לגלנפידיך חוב אישי. בלעדיהם, מדף הוויסקי הביתי שלו היה נראה אחרת לגמרי, ויכול להיות שגם החופשה שעשה בסקוטלנד...
ב-1886 וויליאם גרנט כבר היה אדם מנוסה מאוד בתעשיית הוויסקי, עם 20 שנות עבודה בתחום מהדרגים הזוטרים ועד לניהול מזקקה. הוא רכש שטח אדמה בספייסייד והקים את גלנפידיך – עמק האיילים בגאלית. למזלו באותו הזמן מזקקה אחרת בספייסייד עברה שיפוץ ומכרה את הדודים הקטנים שלה לטובת דודים גדולים יותר. וויליאם קפץ על המציאה ורכש את הדודים של של מזקקת קרדו. עד היום גלנפידיך נאמנה לדודים הקטנים הללו ולמרות שמספרם גדל מאוד עם השנים הם נותרו קטנים. זוהי דוגמה אחת מיני רבות להחלטות לא כלכליות שגלנפידיך עושה במטרה לשמר את איכות התזקיק שלה. עיון בנתוני מכירות עולמיים מגלה למדיניות הזו יש תוצאה ברורה מצד הצרכנים.
בניגוד לתפיסתם המסורתית בנוגע לתהליך הייצור מהדגן ועד הניו-מייק, גלנפידיך הם חלוצים כמעט בכל תחום אחר בתעשיית הוויסקי. רוצים דוגמאות? בבקשה. מבחינת יישון הם אלו אשר העתיקו את שיטת הסולרה מתעשיית השרי, עם התאמות כמובן. מבחינה שיווקית מדובר בגאונים. הם היו הראשונים למכור סינגל מאלט כמוצר מדף בעולם כולו ב-1963, וגם הראשונים לארוז את הוויסקי בטיובה מהודרת ולא רק למכור אותו כבקבוק על מדף. ב-1969 היו למזקקה הראשונה שיש לה מרכז מבקרים ושניתן לעשות בה סיור. הבקבוק המשולש המזוהה כל כך עם המזקקה הושק עוד ב-1956, ולגלנפידיך יש גם לא מעט הומור עצמי – בסרט  "מסע בין כוכבים – אל האינסוף" משנת 2016 מופיע בקבוק מרובע של גלנפידיך 30.
גלנפידיך נמצאת בבעלות משפחת גרנט עד היום, והיא המזקקה שמוכרת הכי הרבה סינגל מאלט וויסקי בעולם. תודו שבעולם של היום זה קצת משמח לשמוע שיש עסק משפחתי שמנצח את כל התאגידים.