לדאיג 18 שנה הוא מהדורה מוגבלת אשר יצאה לראשונה ב-2015. אם לא היינו יודעים שהצבע שלו טבעי היינו בטוחים שכמו במזקקות רבות הוא נצבע בקרמל כדי להגיע לגוון הכהה והמהמם הזה. אבל בעליה של המזקקה ברן סטיוארט לא צובעים וויסקי הם מגישים לנו אותו באותו הצבע שהוא יוצא מהחבית. אז מאיפה הצבע היפה הזה?
בניגוד לאחיו בן ה-10 אשר מתיישן בחביות אקס-בורבון בלבד הלדאיג 18 עובר פיניש בחביות אקס-שרי אולורוסו מעץ אלון ספרדי. עץ אלון מכל הסוגים האירופאים הוא פחות דחוס מזה האמריקאי לכן הוא סופג לתוכו את המשקה שהוא מאחסן היטב ובמקרה שלנו גם מעביר אותו למשקה הבא שנכנס לחבית. היות שלדאיג 18 מיוצר בבאצ'ים כלומר לא באופן קבוע כל באץ' יהיה בצבע מעט שונה. ככה זה כשלא מתערבים לטבע ונותנים לקסם לקרות לבד.
השנים והפיניש עושים טוב לסינגל מאלט הזה והוא מורכב ועשיר מאוד. באף משתלבים להם העשן עם חביות השרי בצורה מושלמת. הפירותיות של השרי עטפה בעשן הצמחי והדחוס של לדאיג עם הרבה תיבול מהטאנינים באלון הצרפתי והעשן גם יחד. ממש כאילו הוסיפו לבקבוק הזה פלפל צ'ילי. בפה הגוף מלא ומורכב. לכל אחד מהטעמים יש גוונים. עשן צמחי ועשבוני טעמים של שרי כמו פירות אדומים ותפוז טעמים אדמתיים כמו טבק וזפת וקצת מליחות ימית. הסיום מזכיר את אחיו הקטן בן ה-10 עם הפלפל והלקריץ והעשן הופך יבש כמו אפר. וויסקי מעושן למביני עניין בהחלט לא לכל אחד.
