אם רוצים אפשר להסכים איתם. בוודאי כאשר נשבים בקסמם של היינות המיוחדים הללו אולי היינות הכי יוצאי הדופן שיש בעיקר כשזה נוגע לאדומים. גרסאות 'דומות' ללבנים (והניחו רגע בצד את יינות שאבלי הצפוניים שגם הם רשמית חלק חשוב מיינות האזור) נעשות גם במקומות אחרים בעולם אם כי אפשר להתווכח על מידת נאמנותם למקור אולם איש מעולם לא הצליח לשחזר את הטעם החמקמק של האדומים מענבי הפינו נואר.
אפשר להמשיך עם זה לנצח אבל כדאי אולי לעצור כאן ולציין שיש רק בעיה אחת אם אתה חלק מה'כת' הזו. אתה צריך שיהיה לך כסף. הרבה כסף.
יינות בורגון מעולם לא היו עסק זול אולם בשנים האחרונות הם שווים את משקלים בזהב.
אבל זה לא חייב להיות ככה. כלומר לא תמיד. כיף גדול להתענג על איזה וון-רומנה (שלא לדבר על רומנה קונטי למי שיכול) מיצרן בוטיק נחשב אלא שהמחיר גם למי שיש לו הוא מבהיל ממש.
אלא שיש בבורגון גם יצרנים אחרים שמחיר יינותיהם עדיין אינו מצריך לקיחת הלוואה בבנק. זה עדיין לא מבצע החודש בקו קופות של סניף המגה השכונתי אבל זה אפשרי ומי שרוצה להכיר את היינות הללו ישמח בהם מאד. למען האמת גם מי שמכיר אותם טוב מאד כמונו למשל ישמח בהם מאד.
יצרן כזה הוא למשל בושאר. בית בושאר (Bouchard) נוסד בשנת 1731 כלומר לפני כמעט 300 שנהעל ידי מישל בושאר. הוא אחד מבתי היין הוותיקים ביותר בבורגון. ב1775 קנו אנשי היקב את החלקה הראשונה שבבעלותם חלקת "Les Caillerets" בוולניי ומאז היד נטויה. כיום חולש בית בושאר על 1300 דונם של כרמים בבורגון מתוכם ארבע חלקות 'מונופול' כלומר כאלו שהן רק בבעלות יקבי בושאר. 120 דונם מסווגים כחלקות גרנד קרו ולא פחות מ740 כפרמייר קרו שתי הדרגות העליונות ליינות בורגון. שמות גדולים כמונרשה קורטון- שרלמן בון- מר ואחרים ולצידם גם יינות פשוטים יום- יומיים כבורגון אדום ובורגון לבן.
במרתפי טירת שאטו דה בון שאותה בנה המלך לואי ה11 במאה ה-15 ושאותה רכש ברנאר בושאר ב1820 מתיישנים להם בעומק של 10 מטרים מתחת לאדמה בתנאים אידאליים היינות של בית בושאר בינהם 2000 בקבוקים מהמאה ה-19 הוותיק שבינהם הוא יין מרסו שארם מ1846
המניפה הגדולה הזו מטופלת בקפדנות עילאית ומאפשרת לנו אוהבי בורגון לחוות את חבל הארץ המרתק הזה בצורה בלתי אמצעית מרתקת ומרגשת.
