אם אתם שייכים במקרה לחלק היותר מעמיק ומתעניין אולי גם שמעתם כבר על ענב האליגוטה הענב הלבן השני והפחות מוכר ומהולל של בורגון.
יש בישראל כבר כמה וכמה יינות אליגוטה מצויינים. זה של לואי ז'אדו למשל אם להזכיר רק אחד.
האליגוטה הוא יין צנוע בהרבה בלי יומרות אבל עם המון חומציות מרעננת ואופי אזורי מוהבק.
אבל אפילו אלו כלומר הלמדנים החרוצים לא שמעו אולי על הבלנד המערבב את שני הזנים. זה המיוצר תחת שמות כמו Coteaux Bourguignons . את זה בדיוק אנחנו נתקן ממש עכשיו עם היין החדש והמצוין מבית היוצר של בושארד.
אם במקרה לא שמעתם על קוט בורגיניון אולי זה משום שהאזור הזה לא באמת קיים. השם הנחמד והמבלבל הזה מחליף החל משנת 2011 את השם הקודם של יינות 'כלליים' מבורגון Bourgogne Grand Ordinaire כלומר 'בורגון רגיל גדול' בתרגום חופשי וקצת צולע. והיה גם שם נוסף 'בורגון אורדינר' בלי 'גדול' . אין שום דבר גדול ביינות הללו וטוב שכך. 'סתם' יינות יום-יומיים שמחים ועליזים קלים להבנה ושתייה ולא פחות חשוב ממש לא יקרים.
הבלנדים הלבנים יכולים לכלול גם אם כי לא במקרה שלפנינו זנים עלומי שם עוד יותר מבורגון כמו ה'מלון' (Melon) או למשל פינו בלאן או פינו גרי. הבלנד האדום יכול לכלול חוץ מפינו נואר כמובן גם את הגאמיי של בוז'ולה חלק רשמי מבורגון ושוב זנים מיסתוריים כמעט כמו סזאר (Cesar) ועד לעשרה אחוזים זנים לבנים.
כוחו של האפלסיון החדש-ישן הוא בחופש הטכני-אמנותי שהוא נותן ליצרני היין של בורגון חופש שאינו מובן מאליו באזור שמרני שכזה. למשל כמו במקרה שלפנינו לערבב שרדונה עם אליגוטה.
בושארד יצרן ותיק ומכובד במיוחד מציג ביין שלפנינו בלנד שכזה. יין צעיר קליל להפליא חומצי כדבעי ובעיקר מרענן וטעים מאד. אפשר למצוא בו בקלות רבה את הפירותיות העשירה של שרדונה נקי (ללא עץ) כולל רמזים מפתיעים לחמאתיות המהוללת (למרות שלא התיישן בחבית) ולטעמי התפוח הירוק שפוגשים בשאבלי למשל ואפילו איזו ניחוח מעושן קל מאד ומפתיע. מצד שני האליגוטה הצנוע תורם את חמיצות לימונית נהדרת.
על שפת הים או על המרפסת ליד דגים או עוף ואפילו עם סלט ירקות צנוע אין לנו ספק שהיין הזה ישמח אתכם מאד. בעיקר כי הוא מזכיר שוב את כוחה הגדול של שתייה יום-יומית נטולת יומרות וסיבוכים. ובקיץ הזה זה בדיוק מה שאנחנו מבקשים.
